<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פי"א</h1>
<h2>דף לב:</h2>
ביבנה תמצא ר"ג היום בבנין נאה מאד על ציונו. אבל נרצה לדעת אי זה ר"ג הוא, שהרי לא היו אלא שנים, ר"ג הזקן, זקן רבי, ור"ג בנו של רבי. ואם כן נאמר שהוא ר"ג הזקן, והוא שאמרו עליו, הלך אחר ב"ד יפה אחר ר"ג ליבנה. והראיה על זה דאמרינן פרק אלו עוברין (פסחים מ"ט א'), אמר רבי אלעזר ב"ר צדוק פעם שבת אבא ביבנה, וחל י"ד להיות בשבת, ובא זונין ממונה של בית ר"ג, ואמר הגיע עת לבער את החמץ. אם כן ר"ג שבימי רבי צדוק הוא ר"ג הזקן, שהיו שניהם בזמן הבית, אף על פי שר' צדוק ראה החרבן, לא ר"ג, וכמו שהתבאר מההיא דפרק הנזקין (גיטין נ"ו), ור"ג ברבי בדור שלישי היה. ורבינו הקדוש בגליל קברו, וכדאמרינן פרק הנושא את האשה (כתובות ק"ג ע"א), רבי מוטל בציפורי ומקום קברו מוכן לו בבית שערים. והא תניא (סנהדרין ל"ב) צדק צדק תרדוף הלך אחר רבי לבית שערים, כיון דחלש אמטיוה לצפורי דמדיליא [ובסום אוורא]. והיום קברו רמוז במערה, ועל פיה דלת לוח אבן, ומזרחי צפוני לצפורי כחצי שעה יש עוד מערה מיוחסת לר"ג, ובצדה מערה מיוחסת לאחיו רבן שמעון, ועל כרחין בניו של רבי הם. ובית שערים מזרחי לצפורי ביושר כשתי שעות.
<h2>דף סז.</h2>
ובלוד היה מעשה בן סטדא וכדאיתא סוף ארבע מיתות. ותלמיד רבי יהושע בן פרחיה הוה והלך עמו לאלכסנדריה של מצרים, ובחזירתו זקף לבינתא פלחה, וכדאיתא מסכת סוטה פרק בתרא (מ"ז א').
<h2>דף סח.</h2>
מעקרון לאשדוד כשלש שעות, וקורין לעקרון עקר, ועקרון זו קסרי, ואם כן יהיה בין קסרי, ובין לוד, ויבנה, שלשתם כמו משולש שוה הצלעות, ויהיה אורך הצלע כשתים ושלש שעות. ולזה הוא שהיו הולכים ושבים החכמים, מזה לזה תמיד, כאמרם סוף ארבע מיתות, למוצאי שבת פגע בו רבי עקיבא בן קסרי ללוד, זה מורה שקסרי הוא עקרון הסמוך ללוד, דאלו אלקיסריאה כמה מקומות בינה ובין לוד.
<h2>דף צא.</h2>
הרי לך שהתורה הגבילה לנו מצרי הארץ כלה כדין הלוקח שדה או כרם, וזה המקום בתורה הוא עיקר תחומי הארץ, וזאת הפרשה מיוחדת לזה כפרשת ציצית לציצית ופרשת הפסח לפסח וכיוצא בהם. ולזה הביאו זה הפסוק כשבאו בני אפריקי לדון עם ישראל לפני אלכסנדרון מוקדון, אמרו ליה ארץ כנען שלנו היא, דכתיב ארץ כנען לגבולותיה סביב, וכדאיתא פרק חלק. כאלו זה שטר הנתינה או הירושה (וגואלנו) [מגואלינו] חי יתברך. וכן הזכיר הר"מ ז"ל בפירוש המשנה (דמאי פ"ו מי"א) מארץ ישראל המוגבלת, וכמו שכתבנו פרק עשירי. ואם בזולת זאת הפרשה נמצא זכרון לקצות הארץ הזאת, הוא לדבר ידוע כענין מה שכתוב (בראשית ט"ו י"ח), לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד נהר הגדול נהר פרת. וכן (דברים י"א כ"ד), כל מקום אשר תדרוך כף רגליכם בו לכם יהיה, מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת עד הים האחרון יהיה גבולכם. וי"א שזה לעתיד ויהיה התוספת מנהר פרת. וכן (דברים ל"ד א') ויראהו ה' את כל הארץ מן הגלעד עד דן, וכיוצא בזה. הרי שנמצא בתורה גבולים יותר גדולים מגבולי אלה מסעי וגבולים קטנים מהם. וכן נמצא לרבותינו ע"ה, לפעמים יקחו קצה הארץ הזאת עכו, לפעמים רקם, לפעמים דן, לפעמים באר שבע, לפעמים אשקלון, ולפעמים סולמא דצור ומחתנא דגדר, וכדאיתא פרק עושין פסין (עירובין כ"ב ב'), לפעמים כזיב, לפעמים טורי סמנוס, לפעמים נחל מצרים. גבולי הדרום, נחל מצרים, באר שבע, אשקלון, ומחתנא דגדר. וגבולי הצפון, עכו, כזיב, טורי סמנוס וסולמא דצור, דן, גבע, רקם, וכיוצא בזה. כבר ידעת שנחל מצרים וטורי סמנוס בקו ישר למערב. וכן באר שבע ודן למזרח, אבל אשקלון ורקם בקוטר, וכן סולמא דצור ומחתנא דגדר. האמנם אחר ביאור גבולי התורה על פי הפרשה המיוחדת לזה לא יפול ספק בשום דבר מזה.
<h2>דף צו:</h2>
ודע כי בין חמת ובין ארץ הר ההר יש מדבר גדול ומקום מרעה וקורין לו היום עאמק אל חארם, והוא צפוני להם. מסכת דמאי (תוספתא) פ"ב ה"א רבי אליעזר בר' יוסי אומר אורז שבחולת אנטוכיא מותר הוא עד בורו, ואנטוכיא היא למזרח הר ההר וצפוני לו כמו חצי יום, ואנטוכיא רחוקה מן הים כחצי יום, וצפונית מערבית לחמת כמו שלשה ימים והיא דרומית אל ארם ומערבית, ולזה היו שבויי ארם קרובים לה וכדאמרינן פרק החולץ (יבמות מ"ה א') רב אחא שר הבירה ורבי תנחום בריה דרב חייא איש כפר עכו פרוק הנהו שבוייתא דאתו מן ארמאי לאנטוכיא. כתב רש"י ז"ל פרק חלק (סנהדרין צ"ו ב') גבי ההיא דרבי אבהו דאמר רבלתה זו אנטוכיא, ואנטוכיא קיימא לן דאינה ארץ ישראל. חמת רבה שהזכיר עמוס (ו' ב') פרש"י ז"ל אנטוכיא. אבל יונתן בן עוזיאל לא הוציאו מפשוטו. ובפי' התורה (במדבר ל"ד ח') כתב ז"ל ותפגעו לבא חמת זו אנטוכיא של מצרים, אם כן לבא חמת הוא על כרחין צפוני אל חמת. ובס' יחזקאל (י"א י') פי' ז"ל על גבול ישראל סוף הגבול והיא רבלתה ארץ חמת היא אנטוכיא, שם נשפט צדקיהו והוא סוף הגבול שנאמר במרגלים ובכמה מקומות עד לבא חמת. ונראה כי היו דרים שם ישראל אחר החרבן דהא אמרינן (כתובות פ"ח א') גבי הנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה, אמר רב אחא שר הבירה מעשה בא לפני ר' יצחק נפחא באנטוכיא ואמר לא שנו אלא כתובת אשה משום חינא אבל בעל חוב לא, ורבא אמר רב נחמן אפי' בעל חוב שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו ויושב והולך לו במדינת הים ונמצא נועל דלת בפני לווין. וכן היו דרים בלודקיא וכמעשה דמנחות (פ"ה ב') ושבת (קי"ט א') דלעיל.
<h2>דף צח.</h2>
וסימוניא היא לדרום מערב צפורי כשתי שעות, ורומי צפוני ביושר כשלש שעות לצפורי. פרק המוכר את הספינה (ב"ב ע"ה ב'), תניא אמר רבי יוסי, אני ראיתי צפורי, והיו בה בשוק שמונים אלף ציקי קדירה.
